כתוב בספר יצירה שבגוף יש איזון מאוזן ויש גם איזון מאונך – איזון בין הראש לבין הבטן שנעשה באמצעות החזה-הלב.

בחסידות כאשר מסבירים את הקצוות של מ ו-ש, המים והאש, ימין ושמאל – שהם יסודות הבריאה, מה הן אומרות בנפש? כל האמות הן מקור של הולדה, כמו רחם. מה מקור ההולדה בכלל? מה המכנה המשותף של כל האמות? כתוב שהמכנה המשותף כולו אהבה. כל האמות של הלשון – וממילא של כל המציאות כולה – הן סוגים שונים של אהבה. הכל נולד מתוך אהבה, הכל הוא פרי האהבה. כל דבר טוב הוא פרי של אהבה, וממילא האם היא האהבה.
http://www.facebook.com/122170194505739/posts/130834320305993

ה-ש, כמה שהיא אש, שורקת בשריקה גדולה – כמו תקיעה גדולה – ומאחדת את כל עם ישראל לצאת לקראת "הנה הנה משיח בא", תיכף ומיד בא

כשמתבוננים בשלש האותיות הללו – מ מכאן ו-ש מכאן ו-א באמצע – יש את כל הסוד של חש-מל-מל, הכנעה-הבדלה-המתקה

שתי הקצוות הם כמו חש-מל, ה-מ וה-ש, וה-א שמכריעה בינתיים – כח המאזן – היא כמו ה"מל" שהוסיף הבעל שם טוב בין ה"חש" וה"מל" (אם כי זה רמוז גם בכתבי האריז"ל)

יש פסוק שאומר "אשרקה להם ואקבצם" – בגאולה הקב"ה, בפיו של המשיח, ישרוק לכל עם ישראל. כמו שבמדבר היו מכנסים את עם ישראל על ידי חצוצרות, כך ה' יקבץ אותנו על ידי שריקה. קיבוץ היהודים פועל גם אחדות. היום חסרה לנו אחדות, כל אחד לוחם עם השני, ר"ל. איך יקרה הנס שכל כך חסר לנו, שיהודים יתאחדו יחד? על ידי שריקה אחת, גדולה ועצומה, של "אשרקה להם ואקבצם".

ג אמות הן הקצוות והבסיס של האיזון של כל הלשון כולו, כאשר הלשון הוא הא, ושני הקצוות שה-א מאזנת ביניהן הם ה-מ וה-ש. דממה ושריקה הן כמו חש-מל – ה-מ דוממת וה-ש שורקת. שריקה היא עוצמת הביטוי וההבעה. חש היינו לשתוק – לא להביע, להתאפק מלהביע. שתיקה בנפש היא הכנעה – איפוק. בהיות ה-מ דוממת יש בה בטול, לכן היא שייכת לחכמה, כי חכמה היא בטול. ה-ש שורקת.

יב פשוטות, הן כנגד יב חושי הנפש

הסוד של ה-ר בתוך קבוצת בגדכפרת הוא סוד גדול.

בגדכפרת הן כנגד ז' התחתונות – חגתנהי"ם (הג אמות הן כנגד ג' הראשונות, א' זה הכתר, והמ' החכמה, והש' הבינה), ואח"כ הז' כפולות הן כנגד המידות של הלב: ב' זה החסד, והג' הגבורה, הד' התפארת, והכ' הנצח, והפ' זה ההוד, והר' זה היסוד – היסוד זה הצדיק. והת' האות האחרונה של האלף-בית, והגם האות האחרונה של בגדכפרת – היא כנגד המלכות. יוצא שהר' הוא הצדיק כאן, בספר היצירה. בזמן הגלות "הצדיק אבד",