מתוך השיעור ב"מכון לתורת הנפש" – ישראל אריאל, ח"א אדר תשע"ב
כדי להבין יותר טוב את המושג של ההכנעה, נעשה כזה דיאגרמה, נדבר על ההכנעה של שבהכנעה, הבדלה שבהכנעה, והמתקה שבהכנעה. שלושה גוונים בתוך ההכנעה. אני לא בא להציג אותם עכשו באופן של סדר זמנים. יש איזה שהוא תהליך שמתחיל בהכנעה ומסתיים בהמתקה. כאן בעיקר מה שאני רוצה לומר זה לשים לב לגוונים בתוך ההכנעה.
אמרנו שההכנעה היא איזה שהוא תודעה שה', העיקר, מה שבאמת חשוב לי – נמצא מחוץ אלי, ואני צריך לעבור איזה שהוא תהליך שינוי כדי לחבור אליו, כדי להיות ביחס אליו. התודעה הזו שהאמת נמצאת מחוץ אלי, ושלא אני במרכז – זה מה שעומד ביסוד ההכנעה.
יש כל מיני שיטות פסיכולוגיות שיגידו שהעיקר הוא תהליך הנפש, כמו שאמרנו, להעצים את עצמך. אתה קיים, תעשיר את עצמך, תעצים את עצמך, תקבל את החלק כתבוני שבך או כל מיני דברים אחרים. אפי' באופן יותר פנימי – את החלק האלקי שבכך. תלך כל הזמן בכיוון העשרת והעצמת מה שיש.
אבל כשמדברים על ההכנעה – מדברים על משהו קצת אחר. אומרים שאתה חווה את האמת שנוגעת לך, כעומדת מחוץ לך. ואתה צריך לחבור אלי'ה. אתה קצת חבוש שאינו יכול להתיר את עצמו מבית האסורים. אם אתה רק תקשיב לעצמך ותסמוך על עצמך ותהי' מצפן של עצמך – אתה לא תגיע אל האחר באמת. זה כל הזמן מין כזה משחק בתוך עצמך.
והתיקון האמיתי שלך באיזה שהוא מקום הוא בפגישה. לא סתם פגישה – פגישה עם משהו שהוא גדול ממך. גדול ומרכזי. אני רוצה לחזור ולומר שזה לא בדיוק כמו הכנעה לחוקי הטבע. כמו, לדוגמה, יש אדם, שהוא רוצה כל מיני דברים. אבל חוקי הטבע אומרים לו, שהוא לא יכול לעוף. אז כל התוכניות שלו משועבדות לעובדה, שאם הוא ייתקל בקיר – הוא לא יוכל לעבור אותו. כך זה עובדות של החיים. והוא נכנע. הוא רצה להגיע לשם ולשם, אבל יש באמצע קיר – והוא לא יכול לעוף.
אז אפשר לכאורה לומר כך: יש הקב"ה, ואתה בחוץ, ואתה רוצה להגיע אליו. יש עובדות קשות, אין מה לעשות, צריך לשבור את היצר הרע. אחרת – לא מגיעים. זה לא בדיוק אותו דבר. זה לא כמו הכנעה לחוקי הטבע. באיזה שהוא מקום, אם האדם נכנע לחוקי הטבע – הוא לא "אני". הוא לא אף אחד. להכנע לחוקי הטבע – זה כמו להכנע למנהיג טוטליטרי. אין ברירה, אין מה לעשות. אם רוצים לשרוד בחברה האלימה הזו של המנהיג הזה שרוצה להכניס אותך כל רגע לכלא – יותר טוב שתתנהג כך וכך, אחרת סופך מי ישורנו. המנהיג הזה הוא נתון, כמו שהר הוא נתון.
כאן אני לא מדבר על זה. כאן – כשהקב"ה נותן לך הוראות, כשאתה אמור להתקרב אליו, הוא לא פונה אליך בתור "תוצר" ממך. הוא פונה אליך ממש. בכל צורה שהוא מכניע אותך. כל ההכנעות של ה' – הוא מצפה שהאני שלנו יעבור שינוי פנימי.