http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/16/5861/index.htm?search=%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%99%
הנה כבר ידועים דברי רבותינו נשיאנו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נגד ענינים כאלו, ז.א. נגד שתיית משקה בכלל מלבד בזמן שמחה, וגם אז במדה מוגבלה, וכאו"א באופן המתאים אליו, ז.א. באם יש חשש ומורא שישתכר אפילו במדה קטנה של משקה, גם במדה זו אסור ענין השתי'. ואם אפילו בענין שלא בפרהסיא דרשו את זה, עאכו"כ בעת התועדות ברבים… והנה רבותינו דרשו את זה, זה עשיריות בשנים ומכמה דורות, ובימינו אלה דרישה זו עוד תקיפה וחמורה יותר, כיון שמחד גיסא על כאו"א מוטלת החובה להפיץ המעינות חוצה, לכן עליו להזהר ביותר וביותר מכל ענין שיכול לקלקל בזה… ולאידך גיסא הנה דוקא בעקבתא דמשיחא מתגבר חשך הגלות, ובמילא גם חומר הגוף, שלכן ענין האמור (לא רק במדה להשתכר אלא השתי' בכלל) עלולה להגביר את החומר ולהביא עי"ז לכמה תוצאות שליליות ואסורות.
תקותי חזקה אשר תיכף לקבלת מכתבי זה, יגדיר את עצמו בענין האמור ככל הדרוש. ובמקום ספק – הרי ספיקא לחומרא, ואחכה לבשו"ט ממנו בכל האמור, ובהקדם
בודאי למותר להאריך על שאין דעתי ע"פ דעת רבותינו נשיאינו נוחה כלל וכלל – מהנהגה בלתי מסודרה בעת התועדות וכו' וכו', וכמובא בכמה שיחות קדש בזה.
גם – בהנוגע לשתיית משקה, אין זה אלא טפל דטפל, וגם אז צריכים ברכה וס"ד שילך בדרך הישר וכו'. וכותב הנני עד"ז, כיון שמגיעות שמועות לא טובות בזה. וכאילו מתנצלים שזהו נוגע ליכולת לדבר דברי התעוררות – שהוא היפך המבואר בשיחות קדש רבותינו נשיאינו, וד"ל. והמפורסמות אין צריכות ראי'. והרי זהו יותר ממצוה הבאה בעבירה, שהרי בהנ"ל –