"בודאי יש די זמן בימים אלו גם להתוועדות כדבעי, וגם לשמח את האישה והבנים כדבעי"
בודאי יש די זמן בימים אלו גם להתוועדות כדבעי, וגם לשמח את האישה והבנים כדבעי. ומובן שאין לתת בזה הוראות פרטיות לכאו"א, כי הדבר תלוי במהותם הפרטי, אבל בודאי שכל א' יכול ללמוד מזה הנהגה בנוגע אליו ולביתו.
… פשיטא שאין כוונתי כלל וכלל, שיהיו מושקעים בהויות העולם והנחות העולם, ובודאי שחינוך חסידותי צריך ומוכרח שישפיע בעניינים הנ"ל דהיינו התוועדויות וזמני התפילה וכו'… אבל לאחר כל זה יש אפשרויות ומוכרח שגם בני בית ישתתפו בעניינים אלו, ובהתבוננות קלה אפשר למצוא אותיות להסבירם.
http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/shalom_bayt/5770/2010-02-03.wmv
יש כאן שני עניינים שאני רוצה להדגיש במכתבים אלו.
מצד א' הרבי רוצה בזמני התוועדויות לא לשכוח שגם כן צריכים להתוועד בבית, שהאישה והילדים צריכים ג"כ לקבל מעניינים אלו. לאידך גיסא הרבי כתב שמפעם לפעם מוכרח להדבר לצאת מהכלים, שלא יעלה חלודה יותר מדאי עלינו. אבל זה לא הנהגה תמידית. הנהגה תמידית – שמתוועדים, וגם מוצאים זמן ללכת הביתה.
הרבי, כשהוא כותב את המכתב השני – "אין כוונתי שיהיו שקועים בהנחות העולם" – ישנם כאלה שבכלל לא מבינים מה זה התוועדויות אלו, מה זה תפילה באריכות… אתה בא, אתה מתפלל במניין ואתה הולך הביתה. וזה – שבת! בודאי – חסידות לפני התפילה, להתפלל כמו בן אדם, להשתתף בהתוועדות – זה חינוך חסידותי, כך זה צריך להיות. אבל לא ללכת לקצה השני ולצפצף לגמרי על מה שקורה בבית.