הערה: כל הכתוב כאן הוא על אחריותו של עורך האתר בלבד. רשמתי לעצמי מה ששמעתי בהתוועדות ומה שנשאר בזכרונ.זאת ועוד: זה לא סגנון של הדברים,רק רעיונות שנשארו בזכרוני, וייתכן מאד שתעיתי בהבנת הדברים. ו"שגיאות מי יבין". השמות של אנשים שהוזכרו בהתוועדות אני דרך כלל לא זוכר ואתכם הסליחה
דובר על עניין "בוא אל התיבה" – להכנס לאותיות התורה והתפילה, וזה מה שמציל מ"מים רבים" – הן "מעינות תהום" – דאגות הפרנסה וכיו"ב, והן "ארובות השמים" – דאגות מעסקנות ציבורית וכיו"ב
"נוח ואשתו ובניו ונשי בניו אתו" – לא מספיק שהוא לבד נכנס אל התיבה, אלא צריך להכנס לתיבה גם את המשפחה – צריך לדאוג לחינוך הילדים, ללמוד עם אשתו וכו'
מה הנקודה של "בוא אל התיבה"? ישנו כלל "המוציא מחברו עליו הראי'ה". מי שרוצה להוציא כסף ונכסים מחזקתם – עליו להביא ראי'ה. הרבה פעמים אנשים באים לדין תורה ויש טענה – סיכמנו בינינו כך וכך – אבל לא חתמנו כלום. אז אני אומר להם – המוציא מחבירו עליו הראי'ה
בנוגע לעניננו: כשבן אדם הוא "נכנס לתיבה" – אז אצלו "אלקות בפשיטות ועולם בהתחדשות" – ז"א ש"חזקתו" בענייני תורה ומצות ואלוקות. ומתי שיש איזה עניין בעולם שצריך לעשותו – אז "מה שאסור – אסור, ומה שמותר לא צריך" – כי ה"חזקה" שלו – בענייני תורה ומצות.
אבל מתי שה"חזקה" שלו – בענייני העולם – אז בדיוק הפוך: היות וה"חזקה" שלו – זה ענייני העולם – אז "מה שאסור – אסור" – אין מה לעשות עם זה. אבל מה שמותר – למה צריכים לאסור? דייך מה שאסרה לך תורה.
בקיצור – מה שמשנה – זה ה"קביעות" של הבן אדם. אם ה"קביעות" שלו – זה ענייני העולם – אז ממילא יחפש היתרים. ו"בדיעבד", "בשעת הדחק" ו— = זה משפחה אחת.
סיפר את הסיפור מרוזינר – על א' שנזהר מדברים בטלים ע"מ לזכות לרוה"ק – והמסכנה – שאפשר ללמוד תורה ולקיים מצות ולהיות מלא ספרים וכו' – ולהשאר "סוס". ואיך יוצאים מה"סוסיות" – ע"י "בוא אל התיבה" – ללמוד חסידות בשופי, כך שלא יישאר שום חלק מהגוף חוץ ל"מים".
סיפר על בן דוד שאמר לו – "אני אף פעם לא ראיתי את האבא שלי אוכל גלידה" – כך הבן דוד אמר לו במילנו ב… לפעמים שומעים משהו – וזה נכנס ללב. לא שהפסקתי לאכול גלידה, לצערי – אבל זה עשה עלי רושם חזק.
דיבר על עניין "הרגיל בנר הויין לי' בנים תלמידי חכמים. "נר" – זה עניין של לימוד התורה.
וכמו ש…ז"ל הי' אומר – הי' יהודי… נפטר בגיל צעיר – בגיל 39 – זה הי' בג' תמוז – או שנה לפני תשנ"ד או שנה אחרי. כמה פעמים הוא התוועד ברחובות. אז אמר – "הילד שלך אף פעם לא צריך לראות את האבא שלו בפיז'מה. הילד הולך לישון – הוא צריך לראות את האבא שלו לומד תודה. הילד קם והשינה – הוא צריך לראות שהאבא שלו כבר קם.
סיפר שבגיל 14 הוא נסע ללמוד ב… ישיבה בקראון הייטס. זה הי' שיעור ג' בישיבה. .. זה כמו שיעור א' בישיבה קטנה. הי' מאד קשה – רחוק מהבית, וגם – הלימודים היו ביידיש, והשפת אם שלו הי' אנגלית – אז הי' צריך ללמוד שפה חדשה. שבת פרשת נוח הוא ישב בבית… ולמד שיחה בלקו"ש על הפרשה. הי' שמה בחור מבוגר – ממשפחת ירמוש – שממש "אימץ" אותי. אם לא הוא – הייתי נופל. הוא למד אתי ליקוטי שיחות ובחן אותי כל שבוע על המילים ביידיש בלקו"ש. כך התחלתי להבין שפה. לדבר יידיש – למדתי כבר בברינוא. אז אותה שבת למדנו שיחה על הפרשה בלקו"ש כרך א'. והרבי דיבר שמה על העניין "בוא אל התיבה". ואז פעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי שמה שהרבי אומר – זה נכנס לך "לקישקעס". כי כשהילד לומד – אז מה שהוא לומד גמרא – זה לבד, והחיים שלו – זה לבד. אפי' כשלומדים הלכה – אז הלכה – זה מה שצריכים לדעת איך להתנהג, אבל זה לא נוגע אליך אישית. פעם הראשונה בחיים שהרגשתי שדבריו של הרבי נוגעים אלי אישית – זה הי' בשיחה הנ"ל בלקו"ש.