אוק 26
החסד העליון נמשך ומתפשט דוקא במקום נמוך. דהיינו במי שהוא שפל ונבזה בעיניו נמאס. וגם להיות בחינת חסד ורחמים אינו נופל אלא על מי שהוא צריך לחסד ורחמנות. וכמשל מי שהוא תפטס בבית האסורים שאינו יכול לחזור על הפתחים נתעורר החסד והרחמנות בלבות בני אדם עליו עד שמביאין לו לחם ומזון לבית המאסר. וכך הוא למעלה בחסד עליון שנמשך מאליו וממילא על האדם שצר לו מאד במה שנתפס במאסר הגוף והנפש הבהמית… ולזאת מעורר רחמים רבים מלמעלה עד שנמשך עליו חיים וחסד מלמעלה ממקור החיים וחיי החיים אין סוף ב"ה ממש וזהו מי א-ל כמוך (ליקוטי תורה ע 122)
***
מה כל כך נפלא בקטע הזה? אדמור הזקן מסביר כאן באופן הכי מוחשי שכל הכוונה בהתבוננות השפלות וה"כלא" שכל אחד נמצא בו לפי עניינו אינו אלא כדי להמשיך עליו י"ג מידות רחמים "מאליו וממילא"