preload
בס"ד
אוקטובר 26

הווארט של הבוקר. סתם. חשבתי. "ובמועדיכם". אל תקרא מועדיכם אלא מעידתיכם. מכל המעידות והנפילות שלך אפשר לעשות שיר וניגון. ובעצם זה כל הכוונה

אוקטובר 26

החסד העליון נמשך ומתפשט דוקא במקום נמוך. דהיינו במי שהוא שפל ונבזה בעיניו נמאס. וגם להיות בחינת חסד ורחמים אינו נופל אלא על מי שהוא צריך לחסד ורחמנות. וכמשל מי שהוא תפטס בבית האסורים שאינו יכול לחזור על הפתחים נתעורר החסד והרחמנות בלבות בני אדם עליו עד שמביאין לו לחם ומזון לבית המאסר. וכך הוא למעלה בחסד עליון שנמשך מאליו וממילא על האדם שצר לו מאד במה שנתפס במאסר הגוף והנפש הבהמית… ולזאת מעורר רחמים רבים מלמעלה עד שנמשך עליו חיים וחסד מלמעלה ממקור החיים וחיי החיים אין סוף ב"ה ממש וזהו מי א-ל כמוך (ליקוטי תורה ע 122)
***
מה כל כך נפלא בקטע הזה? אדמור הזקן מסביר כאן באופן הכי מוחשי שכל הכוונה בהתבוננות השפלות וה"כלא" שכל אחד נמצא בו לפי עניינו אינו אלא כדי להמשיך עליו י"ג מידות רחמים "מאליו וממילא"

אוקטובר 26

התוועדות של הרב ביצהר בחוה"מ סוכות לפני 6 שנים
https://www.youtube.com/watch?v=KQDSNeFcz1Y&t=413s

"החלל הפנוי הוא מקום שאין שמה תקוה. אם אתה בוטח בהקב"ה גם שמה – זה עיקר התיקון. כל העולם נברא בשביל זה. בשביל לבטוח – וזה לא בשביל אחד בדרא, זה בשביל כולנו – בשביל לבטוח בה' גם בחלל הפנוי…. יש מקום שאין שמה תקוה. ויש מקום ש"אולי יש תקוה". ויש "פתח תקוה". ידוע שעליה לא"י התחילה מפתח תקוה. היה על פי תלמידי הגר"א. "פתח תקוה" – זה כשיש תקוה. אך הבטחון כפי שאמרנו, זה דוקא כשאין תקוה. אחר כך מדבר שיש "להטיל ספק בספק". היות ועמלק הוא "ספק" יש להטיל ספק בו גופא. ואז "הדר דין""
***
אולי דוקא הקטע הזה – הספק התמידי מחד. והיכולת לפעול מתוך הספק התמידי מאידך – הוא משהו שהכי מאפיין את הרב. מקום ש"אי אפשר ללכת על גשר ברזל". ובכל זאת חייבים לפעול.
***
מה ההיפך מזה? ההיפך מזה הוא "אחר". ההיפך מזה הוא ירבעם בן נבט. שרוצים תשלום מראש. ומבקשים בטחונות…

אוקטובר 26

למה ש"גאוה" מתחבר לי עם "ודאות"?
כי מצד הגאוה רוצים ודאות?
אולי כי המדע "המדויק" היא היא הגאוה?
"ודאי שמו כן תהלתו". כמו שגאוה שייכת רק אליו ית' כנראה גם הודאות שייכת רק אצלו. אנחנו בגדר ספק…

***

מאיפה אני יודע שהגאוה היא מקיף? – פשוט מאד. יש את הפסוק "ה' מלך גאות לבש". אז הגאוה היא לבוש ומקיף
אותו "פגם במקיפים" אליו התייחס הרב בערב כיפור בברית ח' תשרי.

***

הרבי לא רצה ליכנס לענייני ישוב הארץ בדיוק מאותה סיבה. חוסר ודאות. אצל הרב אולי זה גופא הסיבה להיות שם

‏אצל הרב הספק הוא לא רק אינו סיבה לייאוש. להיפך. הוא הוא המקור של שמחה והשראה. איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי? יאללה איזה יופי!

***

מאן מנכון דטעמים מרירו למתקא… "מר" בגימטריה עמלק בגימטריה ספק כידוע. והרב עושה מהספק, מהעמלק, "ממתקים"…
***
החידוש של הרבי הוא "תשובה לכתחילה". שכוונת העצמות היא בתשובה. על דרך זה יש לומר שהחידוש של הרב הוא "ספק לכתחילה"…. יש לך ספקות? – ברוך הבא למועדון…

אוקטובר 26

עם גאוה הבנתי. מה עם תאוה? "אין למעלה מעונג". כלומר שהתאוות הן כנגד התענוג. שזה המקום הכי גבוה במבנה הנפש החבדי. אפשר לנסות לשבור אותם. אפשר לנסות (כפי שהרב אמר לאחרונה) לעשות תשובה מעונג. יש עוד פירוש בעונג. לחשוב על העונג שיש לה' כשהיהודי חוזר אליו במיוחד מהמקומות הכי נידחים בגשם ורוח

אוקטובר 26

אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. איפה שהוא בזכרון עמוק אצלי שורש אול בארמית פירושו התחלה. אם כך האויל הוא הבן אדם שתופס את העניינים איך שהם נראים בהשקפה ראשונה
***
פירוש אחר אוולת כמו "תאוה" "עד תאוות גבעות עולם". כלומר הקצנה. אם כך האויל הוא א' שמקצין ומגזים מאד כל תסריט האפשרי…

אוקטובר 26

בספר ביאוגרפיה של הרב פרומן שהבת שלו כתבה, יש קטע מעניין. הוא כבר היה רב של תקוע כמדומני, ועדיין היה מסוגל לקום באמצע הלילה ולשאול ספק את עצמו ספק את הסובבים אותו: ומי אמר שהקב"ה בכלל קיים? אולי כל זה סתם שיכנוע עצמי?

מה זה אומר לי? אומר לי משהו חשוב. שהקשר של היהודי עם הקב"ה וממילא ניתן ללמוד מזה הקשר של החסיד עם רבו זה לא משהו סטטי כפי שהאנשים רגילים לחשוב. זה משהו דינמי. יש בו עליות וירידות. קירוב וריחוק. סוג של "ריקוד". שיש בו "צעד לפנים צעד לאחור" (ווארט של בעל שם טוב שהרב אוהב לצטט)

אז כן, יש כזה ריקוד. וזה דוקא המצב הבריא והתקין. בעצם זהו כל הרעיון של שיר השירים

כלפי מה אני אומר את זה? – ישנם אנשים שעצם הרעיון שהקשר שלהם עם הרב זה לא משהו סטטי כבר מבהיל אותם. אבל יש לומר בדיוק ההיפך! זה שיש לך עליות וירידות בקשר עם הרב. זה שיש לך לפעמים ספקות בהרב שלך – אולי זה דוקא מורה על כך שאתה באמת קשור למישהו?

אוקטובר 26

השיעור של הרב ליארצייט של הרב קוק זצ"ל 
עיקר סוד התשובה שהתשובה נמצאת בתוך החטא. התשובה הוא הכוח המניע את כל העולם. מאז ששת ימי בראשית, מה שמקדם את העולם, מה שמניע, סוד פנימיות הקו, שהוא פנימיות הזמן, הוא כוח התשובה.
אנו לומדים חת"ת. מה זה חת"ת? זה חטא-תשובה-תשובה. יש חטא אחד ושתי תשובות.ושתי התשובות על חטא אחד הם בתוך החטא. בתוך החטא כבר נמצא הגרעין של התשובה. התשובה הראשונה היא התשובה מיראה. שזדונות נעשו שגגות. והתשובה השניה היא מאהבה שהזדונות נעשו זכיות ממש.
***
הרבי מאד מאד לא אהב את ה"אתחלתא דגאולה". לכן חושבים שחב"ד זה אנטיטזה של תורת הרב קוק. במידה מסוימת זה נכון לכאורה. אך בשנת תש"נ הרבי הכריז שהגענו לאתחלתא דגאולה. העיקר מה שהפריע לרבי הוא "אתחלתא דגאולה". אבל אם הרבי כבר מכריז שכבר הגענו אז כל המחלוקת במידה מסויימת הסתיימה. אנו 28 שנים אחרי אתחלתא דגאולה. אליבא דרבי.

אוקטובר 26
לבעלי תשובה אין תורה. כי התשובה למעלה מן התורה. כנראה שהם צריכים "לאלתר" תורה חדשה. תורת בעלי תשובה. לתשובה אין אותיות. כי התשובה זה נשמות, זה למעלה מעלה מהאותיות. אולי בגלל זה שמחת תורה הוא "חג של בעלי תשובה". אך ללא אותיות וללא תורה הכל נשבר בסוף. חייבים להלביש את אור התשובה בלבוש אותיות התורה. צריכים "לאלתר" תורת התשובה. אולי היא היא "תורה חדשה (אשר) מאיתי תצא"? אכן, "כדי לאלתר צריכים לדעת טוב טוב את התוים". אך התכלית – לא לחזור להיות "חרדי מצוי" כי אם כן פיספסנו את כל המטרה. אלא לאלתר. לאלתר תורת הגאולה. תורת החסד. תורת האהבה. התורה שכולה חסד בגילוי. התורה שכולה אהבה בגילוי. תורת בעלי תשובה. (בהשראת השיעור של הרב מוצ"ש סליחות סוף שנה שעברה)
***
בעצם.. אדמו"ר הזקן כותב בתורה אור משהו דומה. ועשיתם אתם – האדם עושה את התורה…
תגיות:
אוקטובר 15
התארחתי אצל מישהו לשבת בראשית. האוירה היתה נעימה ונינוחה. באיזה שהוא שלב שמתי לב איך האבא פונה לבן הקטן שלו בזה הלשון: "המשקה הזה (תוך שהוא מוזג לו את שתיה) הוא לא חשוב. מה שחשוב -זה שהאבא והבן מדברים…"
אולי ניתן לקחת את זה להבנת כל העניין של התורה. במיוחד עניינה של שמחת תורה – שחז"ל מביאים על זה משל משני אוהבים שבא להם לשבת ולדבר ביחד אחרי הסעודה הגדולה והרשמית. שהתוכן של הדיבור הוא ממש משני. מה שחשוב – זה מה שמדברים
אולי זהו גם פירוש למאמר חז"ל ש"כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה". או שהתורה היא "שעשועים עצמיים" של הקב"ה. שכל התורה היא סוג של שיח של שני אוהבים. הקב"ה ונשמות ישראל. שמה שחשוב – זה שמדברים. התוכן – חשוב אבל מישני [ברור שבחינה זו היא "המתקה" גמורה. כי אין דין, יש רק שיח של אהבה...]
בודאי ניתן לקחת את זה לכל הקשר של המשפיע והמקבל, הרבי והחסיד, שהוא "באהבה רבה דוקא". שמה שחשוב באמת הוא מה שמדברים. התוכן – חשוב. אבל מישני
[בעצם תניא מפורשת. "ביודעיי ומכיריי קאמינא שהיה דיבור של חיבה מצוי בינינו". שזהו כל העניין של חסידות, "דיבור של חיבה" בין הרבי לחסיד". ומי שלא מרגיש ככה - שלא ינסה לפרש את התניא...]