יש שיחה מהרבי על פ' קרח, על מה שכתוב, משה רבינו אמר לקורח, "בוקר ויודע". רש"י כותב שני פירושים. פי' אחד, שהוא דחה אותו עד הבוקר. אולי הם יתפכחו. פי' שני. כשם שיש גבולות שהקב"ה קבע בין בקר לערב, כך יש גבולות – הקב"ה קבע – יש כהן, יש לוי, יש ישראל, ואתה לא יכול לשבש את הגבולות האלו.
התחלנו ללמוד החלק השני של פרק א' של תניא. למדנו על עניין שיש לכל אחד ואחד שתי נשמות, שזה בעצם רב חיים ויטאל מביא את זה בשער הקדושה, והוא מדייק מהפסוק "נפשות אני עשיתי", שלכל איש ישראל א' צדיק וא' רשע – יש שתי נשמות.
הוא התחיל לדבר על הנפש שאנו קוראים "הנפש הבהמית", או "הנפש החיונית", או "הנפש הטבעית". בחסידות בדרך כלל, זה השלוש שמות, שמשתמשים. או "נפש הטבעית", או "נפש החיונית", או "נפש הבהמית". כי כל אחד מהשמות האלו מתאר את הנפש הזה, שזה בא מהקפילה וסטרא אחרא, כך למדנו, ואיפה זה מתלבש? זה מתלבש בדם האדם, להחיות את הגוף.
א' מהשיחות שהרבי מדבר בעניין של חנוכה – חנוכה מל' חינוך. הרי יש שאלה ידועה – הגמרא אומרת שטומאה הותרה בציבור או דחוי'ה בציבור, אז בעצם הם היו יכולים להדליק את המנורה עם שמן טמא, עד שהם ישיגו את השמן הטהור, אז בעצם מה הי' הסיבה לנס של פך השמן הטהור, שחתום בחותמו של כהן גדול, ושיהי' נר דלוק שמונה ימים? בעצם זה הי' נס "מיותר", כי עפ"י דין היו יכולים להדליק בשמן טמא. והתשובה שמובא– להראות את חיבתם של ישראל. מכיון שבנ"י הלכו על מס"נ בזמן החשמונאים, היפך המציאות, אז הקב"ה ג"כ שבר את הכללים של הטבע, רק כדי להראות את חיבתם של ישראל.
אחד מהדברים המיוחדים של נר ב' של חנוכה – בעצם זה המשך של י"ט כסלו.כי אנחנו יודעים שאדמו"ר הזקן חזר בנר ב' דחנוכה לליאוזנה. הוא השתחרר בי"ט כסלו, אבל הוא הגיע בחזרה לליאזנה בנר ב' דחנוכה. לכן, החיבור בין י"ט כסלו לחנוכה – זה לא רק שהם בסמיכות, אלא – הסיום של העניין, שאדמו"ר הזקן חזר לליאזנה – זה הי' בנר ב' דחנוכה.
